רעב בלתי פוסק
כאשר נחשפו האינדיאנים
לאדם הלבן בפעם הראשונה
הם אמרו שהוא הביא איתו
את “הוונדיגו”
שד רעב שאוכל ללא הפסקה
ואף פעם לא שבע
הכוונה הייתה לרדיפה והרעב
הבלתי פוסק, אחרי כסף, שטחים,
דחף פנימי אחרי הישגיות
שאף פעם לא שבע
אנחנו גדלים בתרבות
שבה הוונדיגו, אותו רעב בלתי פוסק
הוא חלק בלתי נפרד
יש בנו חוסר שקט תמידי
שמחפש אחרי הדבר הבא
בכדי להזין את עצמו ולפרוק
הרעש בתוכנו כל כך חזק
שאנחנו עושים הכל בכדי להדחיק אותו
זו אחת הסיבות שמדיטציה
הפכה לנושא ציני עם השנים
כי היא גורמת לנו קודם כל
לפני שאנחנו מרפאים ומשחררים
את הוונדיגו
לראות שהוא קיים בתוכנו
שיש בנו רעש בלתי פוסק
ולא כולם מוכנים לראות את זה
לכן יש שקשה להם עם שקט
יש שקשה להם ללכת לים
או להיות לבד
אם קשה לכם להיות לבד
קשה לכם עם המחשבות
שרצות בתוככם
ואתם תמיד תחפשו הסחות דעת
חברים, אוכל, כל רעש חיצוני אפשרי
העיקר לא הרעש הפנימי
גם במסע הרוחני הוונדיגו יכול לקבל ביטוי
חיפוש בלתי פוסק, רדיפה אחרי עוד שיטה
ועוד שיטה
אם אתם במסע רוחני במשך שנים
ועדיין לא מסופקים
כנראה שהוונדיגו משחק בכם
ללא מנוח
המסע מתחיל – כשהחיפוש מסתיים
השובע מתגלה – כשהרעב פוסק
כשמתבוננים פנימה
שומעים את הרעש של המיינד
רואים את הוונדיגו
רודף ורודף, זורק אתכם מהמדיטציה
ומחפש אחרי משהו אחר לעשות
כאשר מוצאים את דרך הלב שלכם
השיטה אליה אתם מתחברים
המשיכו איתה בכל יום
גם כשיש שמש, וגם כשיורד גשם
גם כשעצוב, וגם כששמח
גם כשהתירגול מדהים
וגם כשמשעמם
וכשהוונדיגו יתעורר
ושיכנע אתכם בדבר חדש
אז מגיעה הבגרות הרוחנית
שמשקיטה ומחסלת אותו –
“לא תודה,
מצאתי את הבית שלי,
ופה טוב לי”
שקט פנימי
עמוק ?